רואה לנו בעיניים 

השחקנית ורד פלדמן הייתה בת 25 כשאמה חלתה בסרטן. כמה שנים לאחר מכן, כשהאם הייתה על ערש דוויי, נפתחה תיבת פנדורה משוגעת לגבי זהותו של אביה. עד אז פלדמן חשבה שאביה הוא אהוב נעורים של האם, שגידלה אותה כאם חד הורית, אבל אז, במהלך הימים שלפני מות אמה, היא גילתה שאבא שלה הוא בעצם אדם לגמרי אחר.
"אחד האנשים שהגיעו להיפרד מאמא שלי היה חבר עבר שלה שהכרתי ב''שלום שלום'. הוא הגיע הביתה, פתחתי את הדלת, הייתי יחפה, ואז הוא רצה ללחוץ לי את היד, הבחין בכפות הרגליים שלי והחליף צבעים. כמעט איבד אחיזה. נשאתי אותו לחדר של אמא שלי. אחרי שעה וחצי כשיצא מהחדר שלה וניגש אליי, אמא שלי בכתה בכי משוגע. הוא אמר לי 'חמודה, אני חושב שאני אבא שלך'".

מה מיוחד בכפות הרגליים שלך?
"כפות הרגליים שלי הן הכי סטנדרטיות שראית. חשבתי שזו בדיחה. הוא אמר 'אני לא יודע אם את יודעת, אני דוקטור לשפת גוף וכנראה חקרתי כל החיים כדי להגיע לרגע הזה'".
פלדמן הייתה סקפטית. הספיקה לה ההתמודדות עם האובדן הקרוב של אמה, הדמות הנועזת שגידלה אותה לבד בשנות ה־80. "זה עוד לא היה מקובל", היא אומרת. "חיינו ביחד והיה לנו קשר חזק וסימביוטי, כיאה לאם חד הורית 
ובת יחידה".
אלא שאביה התעקש על בדיקת DNA. "לאמא שלי היה ספק, אבל היא לא העזה להעלות אותו מעל פני השטח. הוא התחנן שנעשה בדיקה ובסוף התרציתי כי כבר הייתי סחוטה. הטיימינג היה של טלנובלה כי עשינו את הבדיקה, ובאותו הלילה אמא שלי הלכה לעולמה. התוצאות הגיעו במהלך ימי השבעה. 99.9 אחוז התאמה". 
איבדת אמא והרווחת אבא.
"כן, הרווחתי גם אח ואחות, וחוץ מזה גיליתי בגיל 30 שאני מרוקאית (צוחקת), אבל מה שקרה לי מבפנים היה גדול יותר. מה שעניין אותי היה מה אבא שלי ראה? מה הוא זיהה? מה הוא יודע? מצאתי את עצמי אצל האיש הזה כמה פעמים בשבוע, יושבת ולומדת. ברור שזה היה גשר בינינו, לבניית היחסים שלנו, אבל גם הייתי 
מאוד סקרנית".
מה גילית?
"עולם משוגע".

"התלוויתי אל אבא שלי להרצאות, הלכתי איתו לסשנים, ניתחתי אנשים והייתי סקרנית. הייתה נקודה שבה הוא שאל אם אני רוצה להמשיך את דרכו. צחקתי ואמרתי לו 'מה פתאום? אני שחקנית!'. רק אחרי שנתיים נפל לי האסימון ואמרתי לעצמי 'את לא רק רוצה להחליף אותו, את כבר שם'. החיים קרו בזמן שהתלבטתי"

מרגישה משפחה  

ד"ר קובי אסף, אביה של פלדמן, הוא אומן, חוקר שפת גוף ותקשורת לא מילולית ובינאישית, שחקן, פנטומימאי, במאי ומורה לתיאטרון, שעובד עם חברות עסקיות, אנשי ציבור, מנהלים, עורכי דין, חוקרים ואומנים על פרזנטציה ועל שיפור יכולות השכנוע. פלדמן, שלא חשבה להפוך את המידע למקצוע, האמינה שהידע יסייע לה במקצועה כשחקנית. "מה גם שכתבנו יחד מחזה והופענו איתו", היא אומרת.

"המחזה הוא על הסיפור שלנו, אבל מעבר לזה הבנתי שיש פה כלים שיכולים לשנות חיים. אבא שלי חקר את התחום, כתב שלושה ספרים, הוא מגיע מעולם התיאטרון, עשה התמחות בפנטומימה והחל לחקור את שפת הגוף. הדוקטורט שלו משלב תיאטרון, פנטומימה ושפת גוף".
כיום, בעקבות הקשר המחודש עם אביה, לורד פלדמן יש לו"ז של שרה בממשלה. "בן הזוג שלי אומר שאין לי זמן להיאנח, לומר 'אויש'", היא משתפת. "למשל, אויש הבת חולה. הלו"ז שלי מלא בעבודה של הרצאות וסדנאות, ליווי אישי בתחום שפת הגוף, עמידה מול קהל ופרזנטציה. אני יודעת איך לנתח נכון יותר אנשים - מה שמסייע, למשל, לשופטים או לקהילה עסקית. צוותי מכירה, לדוגמה, יכולים להתאים ככה אסטרטגיה ללקוח. אחרי הכל, אין אדם שלא רוצה לדעת מה חושבים עליו". 

את התיאוריה למדה פלדמן מאביה במשך חמש שנים. "התלוויתי אליו להרצאות, הלכתי איתו לסשנים, ניתחתי אנשים והייתי סקרנית. הייתה נקודה שבה הוא שאל אם אני רוצה להמשיך את דרכו. צחקתי ואמרתי לו 'מה פתאום? אני שחקנית!'. רק אחרי שנתיים נפל לי האסימון ואמרתי לעצמי 'את לא רק רוצה להחליף אותו, את כבר שם'. החיים קרו בזמן שהתלבטתי".

כך יצא שבאופן לא רשמי פלדמן נמצאת כבר די הרבה שנים בפרקטיקה, לאחר שהתלוותה לאביה והייתה מעין סטאז'רית שלו. לפני שנתיים היא הקימה עסק משלה בתחום -  veredbodyl.com. "בשלב הזה כבר היו לי לקוחות והרצאות. זה כבר קרה, רק שעדיין לא היה לי אתר ומערכות מידע ודיוור, והיום זה עיקר התעסוקה שלי".
שפת גוף, כפי שיודעת פלדמן, מתחילה באינטואיציה שיש בכל אחת ואחד מאיתנו. "זה תמיד אינטואיטיבי כי זאת שפה שאנחנו יודעות אותה, אבל ככל שיש לך יותר שעות טיסה, את מקבלת יותר ויותר כלים והמערכת שלך נהיית יותר מיומנת".
בשנתיים האחרונות, בהתאם למצב, היא מנתחת שפת גוף בזום ואף הפכה להיות מיומנת בכך. 

"למדתי מהמוות של אמא שלי שאת שוכבת במיטה לפני שאת הולכת מהעולם ומה שאת זוכרת זה את הטעם של הקפה בבוקר, איזה ריח היה בבית, על איזה מצעים ישנת ומי נתן לך יד. אמרתי לעצמי 'עזבי הוליווד, תעשי את היומיום שלך הכי נעים שהוא יכול להיות'. הפנים, כמובן, מצביעות על הרבה דברים. חיוך גדול ונדיב מצביע על פתיחות. הקול והמנעד שלו מעידים על מוטיבציה פנימית, בעיקר קול גבוה שהוא סמן למנוע פנימי".
איזה קשר יש לך היום עם אביך?
"מדהים. יש לי אבא. אני חושבת שהוא דואג לי כמו אבא. אני לא יודעת לענות על זה כי אין לי למה להשוות. אני לא יכולה להמציא מושג, אבל אני מרגישה משפחה. הוא אבא שלי, סבא של הבנות שלי, ואשתו, שהיא אישה מדהימה, סבתא של הבנות שלי, שנולדו לתוך הסיטואציה".